עיריית ירושלים נ' הדס הכשרות מקצועיות בע"מ

פסק דין

בהתאם להסדר הדיוני בין הצדדים מיום 24.10.11 לפיו הסכימו הצדדים על מחיקת התובענה, המחלוקת שנותרה להכרעה, לאחר שחוב הארנונה שחבה הנתבעת לתובעת שולם, הינה השאלה האם יש לחייב את הנתבעת בתשלום שכר טרחת התובעת בגין הגשת התובענה בלשכת ההוצאה לפועל.

העובדות המוסכמות, כפי שפירטו הצדדים, הינן אלה: תביעה על סכום קצוב (בסך נומינלי של 24,343.10 ₪) הוגשה בלשכת ההוצאה לפועל ביום 2.8.09 ; אזהרה הומצאה לנתבעת ביום 22.5.11, וקרן החוב לתובעת, למעט אגרת פתיחת התיק בלשכת ההוצאה לפועל ושכר טרחה בגין הגשת הבקשה לביצוע, נפרעה בארבעה תשלומים מיום 2.8.09 (מועד הגשת התביעה) ועד יום 3.3.10, וזאת בטעם הומצאה האזהרה לנתבעת.

התובעת טוענת, כי על הנתבעת לשאת גם בתשלום האגרה ושכר טרחת עו"ד, שעה שבמסמך הסדר החוב, שצורף להתנגדות, צויין במפורש כי סכום הסדר החוב " אינו כולל הוצאות משפט (שכ"ט ואגרות)" (ראו בטופס ההסדר מיום 12.11.09). בנסיבות אלה, ושעה שהתובעת עמלה על הגשת התביעה לביצוע, זכאית היא לתשלום שכר הטרחה. התובעת אף מפנה להחלטתו של חברי, כב' הרשם (כתארו אז) נ' פלקס, מיום 23.2.11, לתמיכה בטענותיה.

בין היתר, טוענת הנתבעת, כי שעה שאין חולק, כי האזהרה לא הומצאה לה עד יום 22.5.11, לא ידעה ולא יכולה היתה לדעת כי אמנם נפתח תיק הוצאה לפועל נגדה בגין החוב שהוסדר, ולפיכך אין מקום לחייבה בתשלום הוצאות אלה.

משעיינתי בכתבי הטענות, על צרופותיהם, מקובלת עליי עמדת הנתבעת במקרה שלפנינו. כידוע, האזהרה בגין נקיטה בהליכי ההוצאה לפועל היא-היא המסמך המעמיד את הליכי ההוצאה לפועל על מכונם. זוהי הראיה המבהירה, בהיעדר כל ראיה לסתור, אימתי נודע לחייב על אודות הליכי ההוצאה לפועל. על הטוען אחרת, להציג ראיה לסתרה. באספקלריה זו יש לבחון גם את המחלוקת שבין הצדדים, כפי שאבהיר להלן.

אין מחלוקת שהחוב נפרע במסגרת הסדר, וזאת עוד בטרם הומצאה לנתבעת האזהרה בלשכת ההוצאה לפועל. ההסדר לא פירט, ולו בתמצית, האם ננקטו הליכים משפטיים כלשהם כנגד הנתבעת אם לאו. התובעת אף לא צירפה ולו ראיה לכאורה שיש בה כדי להצביע, במקרה שלפני, על מודעות הנתבעת להליכים משפטיים שנוהלו נגדה. בנסיבות אלה, דומני שהדין עם הנתבעת. במיוחד שעה שלא נטען (וכפי הנראה אף אין חולק), כי סעיף ההחרגה של ההוצאות מתוך הסדר החוב, איננו בבחינת תניה ייחודית וספציפית בהסדר שבין הצדדים שהיה בכוחו – ומכוחו – כדי ללמד על כך שהתובעת הוציאה בפועל הוצאות נוספות שיש לשפותה בגינן, הרי לא ראיתי מדוע צריכה היתה הנתבעת, בעת כריתת ההסדר, להניח כי עליה לשלם סכומים נוספים מעבר לסכום החוב המוסדר. זאת, במיוחד שעה שהדין מלמדנו כי הוצאות – לרבות הוצאות בגין נקיטה בהליכי הוצאה לפועל – נפסקות לטובת התובע ולא לטובת בא-כוחו במישרין ושעה שכאמור שלא נטען בפני הנתבעת (או למצער, לא פורט לפני כי אמנם הנתבעת יודעה בפועל), על אודות הוצאות נוספות שהוציאה התובעת, בגין הליכים משפטיים כאלה או אחרים.

ככל שסבורה היתה התובעת כי זכאית היא לשיפוי בגין הוצאות שהוציאה לשם פתיחת תיק ההוצאה לפועל (אגרה ושכר טרחה בגין פתיחת התיק), לא יכולה היתה התובעת להסתפק בהוראה הלאקונית שבטופס ההסדר (שעה שעסקינן, כך נראה, בנוסח כללי, שנערך על ידי התובעת). על התובעת היה להציג בפני ראיות לכאורה לכך, שהצדדים שניהם לקחו בחשבון את מכלול ההוצאות שהיה עליהם להוציא, עת נכרת ההסדר – קרי, לרבות הוצאות קונקרטיות שהוציאה התובעת עד מועד כריתת ההסדר במסגרת פתיחת תיק ההוצאה לפועל. במיוחד כשעסקינן ברשות מינהלית התובעת את חובה, היה על התובעת להציג לפני ראיות לכאורה לפיהן לכל הפחות הבהירה פוזיטיבית לנתבעת על אודות קיומו של חוב נוסף– בפועל ולא בכוח - בגין הוצאות, שמטבע הדברים אינצידנטליות הן לחוב העיקרי. במקרה שלפני לא שכנעה התובעת בראיות, כי הבהירה לנתבעת לכל המאוחר בעת כריתת ההסדר, שאמנם הוציאה הוצאות נוספות (והתובעת בוודאי שיכולה היתה להציג לפני ראיות לכאורה לעניין זה). בנסיבות אלה ספק אם יכולה היתה הנתבעת לכלכל צעדיה ולהביא הוצאות אלה בחשבון בעת כריתת ההסדר וספק אם ניתן עתה לחייב את הנתבעת לשאת בהן, שעה שפרעה את חוב הארנונה עצמו על פי דרישת התובעת עוד בטרם הומצאה לה האזהרה בתיק ההוצאה לפועל.

לעניין זה אף לא ראיתי נפקות להחלטה הקצרה שצירפה התובעת, אשר לא ניתן ללמוד הימנה דבר לעניין העובדות שהיו יסוד לה.

בנסיבות אלה, וכאמור לעיל, מקובלת עליי עמדת הנתבעת.

כפועל יוצא, נוכח ההסכמה הדיונית בדבר מחיקת התובענה, אני מורה כדלקמן:

א. התובענה שלפני נמחקת בזה והנתבעת איננה חייבת בתשלום שכר טרחה א' ואגרת פתיחת תיק ההוצל"פ. תיק ההוצאה לפועל נשוא התובענה שלפני, שמספרו 0326228090 ייסגר לאלתר.

ב. בהתחשב בהסכמות העקרוניות באשר לקרן החוב ולייעול הדיון, ובנטייה שלא לחייב בהוצאות שעה שמחלוקת מסתיימת בהסכמה (ע"א 797/79 בן מאיר נ' פקיד שומה פ"ד ל"ה(2) 617), כל צד יישא בהוצאותיו בהליך שלפני.

ניתנה היום, ט"ז אדר תשע"ב, 10 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: